gRPC מאפשר לך לקרוא לפונקציות בשרתים מרוחקים כאילו הן מקומיות. הרשת נעלמת — מה שנשאר הוא קריאה לפונקציה שמתרחשת, במקרה, במקום אחר.
SSE הוא HTTP שלא מנתק — השרת משאיר את הקו פתוח ומדבר בכל פעם שיש לו מה לומר. פשוט יותר מ-WebSockets כשצריך עדכונים רק בכיוון אחד.
HTTP מכריח אותך לשאול לפני שאתה יכול לקבל. WebSockets הופכים את הכללים — כל צד יכול לדבר מתי שיש לו מה לומר.
HTTP/1.1 אילץ דפדפנים לפתוח שישה חיבורים לכל שרת רק כדי לטעון דפים במהירות סבירה. ריבוי הערוצים של HTTP/2 סוף סוף אפשר להם להיות כנים — חיבור אחד, בקשות רבות במקביל.
HTTP/3 נוטש את TCP לאחר חמישים שנה — לא כי TCP נכשל, אלא כי ההבטחה שלו לאספקה מסודרת הפכה לנטל כשהרשת התחילה לעשות הכל בו-זמנית.
REST אומר שהשרת מחליט מה אתה מקבל. GraphQL אומר שהלקוח מחליט מה הוא צריך. הבנת ההבדל המהותי הזה מגלה מתי כל גישה עוזרת לך — ומתי היא נלחמת בך.
האם דף זה היה מועיל?